אפשר עדיין להימנע ממיתון

 בשנים 2010-2011 חלה התמתנות מתמשכת של קצב הצמיחה של הכלכלה העולמית (גרף1).  הצמיחה בישראל התמתנה בהתאם, ובנוסף חלה עליה תלולה בהתחלות הבניה (גרף 2).  תנאי הפתיחה של השנה שעברה היו לכן קשים במיוחד לכלכלת ישראל:  כלכלה עולמית חלשה ועודף גדול של דירות למכירה גם באזורי הביקוש (גרפים 3-4).  כאן, אבל, התערבה הממשלה ובתזמון נהדר של יישום התיאוריה הכלכלית (הקיינסיאית) היא הגדילה בחדות את הגרעון בתקציב.  עובדה זו היא שמנעה את הנפילה למיתון של ממש.  יהיו ודאי מי שיאמרו כי זה נעשה משיקולים זרים לגמרי אבל העובדות הן עדיין מה שהן.

    ב- 2012 החלו להראות סימנים של שיפור בכלכלה העולמית ובחודשים האחרונים חל שיפור של ממש.  הכלכלה האמריקאית האיצה חזק, עם צמיחה חזקה במכירת מכוניות ובתי מגורים (גרף 5) ולאחרונה גם שיפור ניכר בשוק התעסוקה (גרף 6).  ברבעון האחרון  גם הכלכלה הסינית החלה להאיץ ולכן ככלל הכלכלה העולמית מאיצה למרות שאירופה עדיין במיתון קשה.  בישראל הצמיחה המשיכה להאט תוך שעודף הדירות מתחיל להיספג.  (גרפים 3-4).

    לקראת סוף השנה הפעילו בנק ישראל והממשלה אמצעי מדיניות כלכלית.  בנק ישראל הטיל מגבלות חדשות על הלוואות משכנתא אבל גם הוריד את הריבית במידה מזערית.  האוצר העלה את המיסים העקיפים, כולל מע”מ.  חמור מכך, פקידי האוצר מתכננים צעדים חריפים נוספים לשנה הנוכחית, אף כי שר האוצר מתנגד לכך.  בסך הכל, האוצר ובנק ישראל נקטו מדיניות מצמצמת (נטו) פעולה שעלולה להביא את הכלכלה למיתון של ממש.

    המסקנות ברורות:  על האוצר להימנע מצעדים פיסקאליים מצמצמים נוספים עד שהמשק יאיץ שוב את הצמיחה, בהשפעת השיפור בכלכלה העולמית.  ולאחר שעודף הדירות למכירה יקטן. ומה בדבר הגרעון?  האם לא נהיה כמו יוון? להיפך!  אם יש משהו חשוב ללמוד (שוב) מהניסיון של יוון בפרט ואירופה בכלל הרי הוא מה שידענו כבר מאז קיינס:  אסור לנקוט מדיניות פיסקאלית מצמצמת כאשר הכלכלה חלשה.  מדיניות כזו רק מחלישה עוד את הכלכלה ומעלה עוד את הגירעון וחוזר חלילה.  את בעית החוב צריך לפתור כאשר הכלכלה מחוממת כבר.

    בנק ישראל צריך להוסיף להוריד עוד את הריבית גם בגלל ההשפעה הישירה (המועטה) של צעד כזה ובעיקר כדי להחליש את השקל שהמריא מול הדולר.  ואם זה לא יעזור, על  בנק ישראל לשוב ולהתערב בשוק המט”ח.

גרף 1
 2 גרף 
גרף 3
גרף 4
גרף 5
גרף 6

Leave a Reply

© Mike Astrachan • Powered by Wordpress